יום שישי, 5 בדצמבר 2014

Onboarding Funnel Analysis and Olives

Case Study

Lessoons is a platform connecting students with private tutors.  It's available in Hebrew for the time being, and we are making our first steps in acquiring users. Tutors need to create public profile with skills, location and pricing, plus a descriptive introduction that represents their personal voice.  Users that own a profile can share it over social networks.


How to get a user to invest in creating a representative profile – a task that sometimes can be grasped as annoying?  Demographics and skills selection (out of a structured list) were not expected to be perceived as demanding tasks in nature.  In contrast, composing one’s own personal voice and deciding about tutoring-fees to be published on the internet, require more thought and creativity which means higher mental effort.

Evolution programmed us to save energy in order to survive, and mental effort cost energy.  As a result, humans tend to invest mental effort only on things they are committed to for some reason or another.  The good news is that it’s easy to engage user to something of interest to them by providing a small benefit to minor investment; when the user is already engaged to some extent, investments and benefits can be gradually increased.  We implemented this approach when designing the tutor’s onboarding funnel.  The analysis process and the outcome UI are given in the presentation.


יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

חשבתם שחוויית משתמש היא עוד שלב בפרויקט? חשבו שוב!






אני שמח לעדכן שלפני שבועיים פורסם מאמר סקירה שלי על ישומון הניווט Waze ב-UX Magazine. מוזמנים.

את המאמר כאן אני מעלה לכבוד תכנית הרדיו של אורי ארבל (@oryar)
הזמן:    יום שלישי 4/11/2014 בשעה 17:00
להאזנה הקליקו על הקישור הזה (יתכן שיעבוד גם בחלק מהניידים), או באמצעות ישומון tunein – תמצאו שם בקלות את התחנה Like My Radio.

אפשר להאזין להקלטה:

חשבתם שחוויית משתמש היא עוד שלב בפרויקט? חישבו שוב!

ניתוחים שנעשו בתעשייה וגם באקדמיה מלמדים שרק שיעור קטן של פרויקטי תכנה מצליח לעמוד ביעדים ולתת מענה לדרישות שהוגדרו לפרויקט. בעמידה בדרישות הכוונה היא לראיה רחבה של: תקציב, לוחות זמנים, מדדי איכות והבסיס של השגת המטרות, היעדים, ולמעשה המוצר שלשמם נועד הפרויקט. המספרים משתנים לפי המדדים שנלקחו בחשבון במחקרים השונים והם גם שונים בתעשיות השונות, אבל מדובר על שיעורי כשל של בין חמישים לשמונים אחוז.  ככל שזה נוגע לסטרטאפים, מסתבר שרבים מהם נקלעים לאפקט איקאה, כשהם קופצים לשלבי הפיתוח של המוצר מבלי להשלים את השלבים שצריכים לבוא לפני הפיתוח, וכך הם מתמקדים למעשה בפתרון ולא בבעיה. ב"ניתוח לאחר המוות" שנעשה ב-2011 על 32 סטרטאפים שנסגרו, רואים שהסיבות העקריות לכשלון נבעו מהעדר קשר מספיק עם הלקוחות ומהעדר צורך במוצר (no market need).
איך נמנעים מכזה כשל? מוצר מתחיל מצורך. אפילו האייפון שהרבה אנשים נוטים להתייחס אליו כאל מוצר שהמציא צורך, נתן למעשה מענה לצורך של אנשים, שכבר השתמשו אז במחשבי כף יד מסוגים שונים וגם בטלפון נייד, באמצעות מוצר שמאחד חלק גדול מהתכונות של שניהם ומפחית את הסירבול. צורך הוא דבר דינמי שמשתנה עם הזמן – בקהילה של ציידים-לקטים שחיו לפני כמה עשרות אלפי שנים לא היה צריך אפילו מוצר בסיסי כמו כסף, ואילו היום אפילו בני נוער לא יכולים לקיים רשת חברתית בסיסית אם אין להם טלפון-חכם.  אבל צורך איננו דבר מובן מאליו – ברוב המקרים יש לאתר אותו וזה לא תמיד פשוט. ראיונות, סדנאות, קבוצות מיקוד, סקרים, ניתוחי לוגים* (אנליטיקות) וסקרים – כולם כלים שיכולים לרמז על צרכים, אבל גם להכשיל – כולם עוסקים במידה רבה יותר ברצונות ופחות בצרכים, כי אנשים לא באמת יודעים מה הם צריכים. בהרצאה המרתקת הזאת על רטבים לספגטי (הרי גם זה מוצר) מסביר העיתונאי מלקולם גלדוול איך המוח למעשה 'איננו יודע' מה רוצה הלשון.  מסתבר שרובינו מסוגלים לחשוב רק ממש מעט מעבר למה שמוכר וידוע לנו, כי האבולוציה תיכנתה אותנו לחסוך באנרגיה וחשיבה – תאמינו או לא – צורכת לא מעט אנרגיה.
המפתח לאיתור ולהבנת צרכים הוא תצפית – ממש ללכת לראות משתמשים בכל תסריט שבו אתם חושבים שהמוצר שלכם ישמש אותם.  כך צריכה להתחיל העבודה על מוצרב'מחקר משתמשים' – באיתור הצורך ובהבנה מעמיקה של ההקשר הצפוי של השימוש במוצר עליו אנחנו חולמים. מהצרכים ומהקשר השימוש נגזרות למעשה דרישות המוצר. אם לא תעשו מחקר משתמשים, אתם עלולים לפתח מוצר שאין בו צורך, או לחשוב שהמוצר שלכם מתאים להמונים, למרות שהוא מתאים רק לפלח מאוד קטן באוכלוסייה (ראו למשל את המקרה של משקפי גוגל).
מרגע שיש בידנו דרישות תקפות, אפשר להתחיל לאפיין ואחר-כך לבנות (או לתכנת) אב-טיפוס למוצר. את אב-הטיפוס ולפעמים אפילו רק חלקים ממנו יש לבדוק – שוב באמצעות תצפיות. איך? קוראים לזה 'בדיקת שמישוּת' (או 'בדיקת שימוּשיוּת' לפעמים) והרבה פעמים אפשר לעשות את זה בחלקים קטנים ובעלויות נמוכות מאוד – בטח אם לוקחים בחשבון את המידע שבדיקה כזאת מספקת ואת ההזדמנות לאתר תקלות וטעויות בשלב מוקדם בפיתוח. עוד על בדיקת שימושיות, באחד המאמרים הבאים.
ראינו אם כך, שחוויית משתמש, שלפעמים חושבים שהיא שייכת רק לשלב התכן (=design) בפרויקט בו מאפיינים את המסכים, את האינטראקציה ואחר-כך מעצבים אותם, משפיעה גם בשלב הראשוני של איתור הצרכים וגזירת הדרישות וגם בשלבי הפיתוח, בהם מומלץ לבדוק את המוצר בהדמיות ובניסויים.  כלומר, חוויית משתמש איננה שלב מסויים בפרויקט, זו גישה שצריכה ללוות אותו לאורך כל מחזור החיים!
*ניתוח לוגים (Analytics). הרבה פעמים אנליטיקות מהוות נקודת מוצא טובה (כי בניגוד לראיונות וסקרים הן מראות התנהגות ממש ולא מסתמכות על דיווח עצמי או הצהרה על רצון), אבל גם אז – אם לא תסתכלו על משתמשים, תדעו רק את ה"איך" ולא את ה"למה"; יתרה מכך, תדעו את מה שהאנליטיקות יודעות לתת – זו מכשלה מוכרת – במקום להגדיר ולנסח את הבעיה ולשאול שאלה ראויה, אנחנו מסתכלים על התשובות שקל לנו למצוא.

הרשמו לקבלת עדכונים מהבלוג במייל

Enter your email address: Delivered by FeedBurner
 

קישורים מומלצים שנזכיר בשידור.


יום שני, 29 בספטמבר 2014

מודלים מנטאליים




מודל מנטאלי

בחיי העבודה ובחיי הפנאי מתמודדים אנשים עם מערכות ברמות מורכבות שונות: החל ממערכת פשוטה של מפעיל ומכונה מכאנית; וכלה במערכות מורכבות, הדורשות בקרה, הערכה וקבלת החלטות בסביבה מרובת מכשירים ועובדים אחרים. כאשר אנשים מתמודדים עם מערכות כאלה, נוצר אצלם מודל מנטאלי, שהוא תמונת עולם פנימית סוביקטיבית של המערכת, המיצגת עבורם את הסביבה ואת התפקיד שלהם בה.
מערכת עיבוד המידע האנושית – ובפרט הזיכרון לטווח הקצר – מוגבלים בקיבולת וביכולת העיבוד שלהם. כתוצאה מכך, רק מעט מהמרכיבים של מערכת יכולים להיות במרחב תשומת הלב שלנו בעת ובעונה אחת. לפיכך, התנהגות מיטבית תהא לבצע התמרה של מודל העולם למודל עבודה (מודל בר-חישוב, בהנתן מגבלות מעבד המידע האנושי) ועדכון – לא תמיד מודע – של מודל זה בהתאם למידע שנקלט מהסביבה. ההתמרה זו של מודל העולם למודל עבודה נעשית בשלוש שיטות עקריות:
קיבוץ (Aggregation) – מרכיבים של מודל העולם מקובצים ליחידות גדולות יותר בעלות תכונות חדשות.
הפשטה (Abstraction) – מודל העבודה מיוצג בדרך-כלל ברמת הפשטה מסוימת ביחס למודל העולם.
הקבלה (Analogy) – מודל העבודה מיוצג בדרך-כלל על-ידי מרכיבים או תת-מודלים להם כבר קיימים פתרונות-מן-המוכן, כלומר עבורם כבר יש לנו מודל מנטאלי שנרכש קודם.
אם כך, המודל המנטאלי הוא בדרך-כלל הפשטה (simplification) הומומורפית של המציאות; לאמור, מספר פריטי מידע מהמציאות מיוצגים במודל המנטאלי על-ידי פריט אחד שיש לו מאפיינים מסוימים וקשרים ידועים לפריטים אחרים. הפשטה זו נוצרת על-ידי פירוק ופישוט שמאפשר הסקה, ברמות שונות. נדגיש כי המודל המנטאלי שונה ממודל אוביקטיבי-רציונאלי של המערכת:
  • אנשים נוטים להעריך לא טוב את ההסתברויות לארועים שונים (כי הם מחשבים רק את מה שהם נחשפים לו),
  • הם אומדים לא נכון קשרי סיבה ומסובב (מפני שלא תמיד הם מבינים מה באמת משפיע על מה שהם חווים),
  • וטועים בהבנת אופן הפעולה של מערכות שונות (כי הם לא תמיד מודעים לכלל המערכת);
המודלים הללו אינם עקביים לאורך זמן – הם מושפעים מתכיפות השימוש בהם, מתפתחים לאור הִתנסוּת, ואין להם גבולות ברורים.
יוצא שהמודלים המנטאליים שלנו מבוססים למעשה במידה רבה על אמונות יותר מאשר על עובדות, אבל חרף כל החסרונות הללו, המודל מנטאלי מספק לנו כלים לתאור ולהסבר המציאות ומאפשר ניבוי על-פי מצב נתון. היעילות היחסית בה מתמודדים בני אנוש עם מצבים מורכבים, נובעת מהיכולת שלהם לישם ידע, הנובע מנסיון קודם, על מצבים חדשים על-ידי בחירה ושילוב חופשי של מודלים, כללים ואסטרטגיות, שהוכחו כיעילים במצבים אחרים.
בהרצאה שלי על מודלים מנטאליים בפגישה של פורום UX Salon. תודה לאבי איצקוביץ' על הצילום.






 והקשר לממשקי משתמש?

כאשר אנחנו מתכננים ממשק משתמש, אנחנו למעשה קובעים מה יתקשר הממשק ואיך המערכת תתנהג באינטראקציה עם המשתמש. אלה למעשה הדברים שהוא חווה בשימוש במוצר והם למעשה ישפיעו באופן מהותי על המודל המנטאלי שלו לגביו. נרצה שהוא יבין להיכן הולך קובץ שנמחק, נפעיל הנפשה של מהלך הקובץ אל "פח האשפה" – להבין פרושו שלמשתמש יש מודל מנטאלי מתאים: הוא יודע לנבא מה יקרה בפעם הבאה והוא יודע מהיכן הוא יכול לאחזר את הקובץ המחוק.
בעבר נהוג היה לחשוב כי קיימת זיקה בין המודל המנטאלי של משתמש לבין רמת התפקוד שלו: ככל שהמודל המנטאלי שלו יהיה דומה יותר למודל אוביקטיבי-רציונאלי, המתאר את התנהגות המערכת (- מודל העולם), הערכת המצב שלו, הפעולות שיבחר לנקוט והניבוי שלו, לגבי התנהגות המערכת, יהיו טובים יותר.  היום אנחנו יודעים שככל שהמערכות נהיות מורכבות יותר, הסיכוי שהמודל המנטאלי ידמה למודל הפעולה האמיתי של המערכת נמוך יותר. יתרה מכך, ברור לנו שבמקרים מסויימים כדאי אפילו לעקוף את המודל האמיתי ולהציג למשתמש מערכת שהיא כביכול פשוטה יותר, כדי ליצור אצלו תחושת שליטה ומעורבות (ראו כאן למשל את הדוגמא של כפתור ה"פלסבו" במעבר החצייה ובמקומות נוספים). החוכמה היא לאזן את זה נכון על-ידי חלוקת תפקידים נכונה בין המשתמש ובין המערכת ועל-ידי חשיפה של פונקציונאליות רלוונטית ואוטומטיזציה של חלקים אחרים.
אם נחזור לרגע לדוגמה של מחיקת קובץ – המודל המנטאלי שלנו רחוק מאוד ממודל העולם במקרה הזה: אין באמת "פח אשפה", הקובץ לא ממש נמחק מההתקן ובוודאי שעותקים שלו שעלו ל"ענן" עוד קיימים. כשמבינים את זה, מבינים מדוע הצליח מישהו למצא תמונות עירום של ידוענים ומדוע פרט לכשל האבטחתי היה כאן גם פער לא מוצלח בין המודל המטאלי למודל העולם – באופן בו מוצגים הקבצים והגיבוי ל"ענן", אין שום אפשרות ל"איש מהרחוב" להבין איפה נמצאים הנכסים הדיגיטליים שלו, מה קיים ומה הוא מחק (אם בכלל אפשר למחוק לגמרי).
ובעולמות של תפקידים מורכבים בהרבה? מה קורה למודלים המטאליים של צוות רפואי בפעולה מורכבת של הצלת חיים? למי שמתעניין מומלץ לעיין בספר הזה והוא ימצא שם פרק שכתבתי על הנושא. למי שמעדיף באנגלית, אפשר למצא כאן.