משתמשים מצפים היום שתהייה להם אפשרות להשתמש במוצר או בשרות דיגיטלי באופן חוצה-פלטפורמות (cross-platform UX, multi-platform UX), כאשר האינטראקציה של המשתמש עם המערכת צריכה להתמך באופן דומה גם בדסקטופ, גם בסמארטפון וגם ב"מחשבי לוח" למיניהם. מדברים היום הרבה בהקשר הזה על "איפיון רספונסיבי". למעשה מדובר בעיקר בשימוש בתבניות, שמטפלות בתסדיר המסך (screen layout) ופורסות את התכנים בצורה שונה על דסקטופ ועל סמארטפון (וגם על מסכים בגדלי ביניים), כך שיוגשו בצורה נוחה ונגישה למשתמשים, בהתחשב בגודל המסך ובאמצעי הקלט (עכבר לעומת מסך מגע).
והנה המאמר הזה מזכיר לנו שהרבה מאוד פעמים העיצוב הרספונסיבי מכשיל את חוויית משתמש. למה? משום שלא כל תכונה (פיצ'ר) של המוצר נדרשת בכל הקשר שימוש. חוכמת ה-UX היא לבצע "ניתוח תפקיד" טוב ולהבין אילו תכונות כדאי להדגיש באיזו פלטפורמה, ואילו תכונות אולי בכלל לא רלוונטיות ועשויות רק לסבך את המשתמש. אני מאפיין עכשיו מערכת לנשות מקצוע, שבה כאשר המשתמשת תכנס למוצר מהסמארטפון שלה, חלק מהתכונות לא יהיו זמינות – היא תוכל בעיקר להתעדכן, אבל לא תוכל לנהל תהליכים מורכבים (שדורשים להציג על המסך הרבה מאוד מידע). הנחת העבודה היא שכאשר המשתמשת תעבוד על התהליכים המורכבים, היא ממילא תרצה לעשות את זה בתנאים אופטיפמאליים על יד שולחן העבודה שלה.
הנה דוגמא יפה לחריגה מהנוהג הרגיל, שמסתפק בפריסה מחדש של התכנים, וחשיבה על הצורך של המשתמש בכל הקשר שימוש, תוך הדגשה של תכונות רלוונטיות לסמארטפון. כאשר נכנסים לאתר האינטרנט של הווטרינר ד"ר יובל סמואל מדסקטופ מקבלים את האתר כך.
ואילו כאשר נכנסים אל אותה כתובת מהטלפון החכם האתר נראה כך.
שימו לב לקיצור, להתאמת התכנים לגודל המסך ובעיקר לתכונות המיוחדות שנחשפות רק בשימוש בסמארטפון: חיוג מהיר וניווט באמצעות ווייז.