סיפרתי כבר בפוסט הקודם על התמיהה שעוררה העובדה שלא היה לי חשבון פייסבוק. זה לא הפריע לי, זה אפילו עשה אותי קצת מיוחד. הייתי חשוף למתרחש בזירה, ראיתי איך משתמשים בפלטפורמה הזאת ולא כמהתי אליה.
ביום ראשון בשבוע שעבר הייתי בכנס על מוסיקה, השראה ותכנון ממשקי משתמש שארגן ד"ר יעקב גרינשפן במסגרת ה-UXPA. בארוע קיבלנו תרגיל מעניין ואת התוצאות היינו צריכים לעלות לפייסבוק לדף הקבוצה. בלי להצטנע יותר מדי, חשבתי שהיתה לי תוצאה מעניינת; לכן, רציתי לשתף אותה ולקבל משוב מעמיתים בכנס. פייסבוק... צריך להעלות את זה לפייסבוק ולי אין חשבון; הרגשתי קצת מוגבל; מודה. עד לאותו ארוע, לא נתקלתי בבעיה כזאת. גיל גרף נחלצה לעזרתי והעלתה את היצירה. זה כבר הרגיש מוזר, אבל עוד לא נשברתי.
עברו כמה ימים ורציתי להתחבר לשרות עסקי מסויים שניתן ברשת. אני לא אספר איזה שרות, כי אני לא רוצה להדיח אנשים טובים ותמימים למסחר בביטקוין הפרוע. אופס... נו מילא (אין באמור המלצה ו/או וכו' וכו'). אז מה? אני יכול לקבל באתר שרות חלקי בלבד. מי יכול לקבל שרות מלא (מה שהם קוראים VIP)? רק מי שמאמת את החשבון שלו עם פרופיל פייסבוק; אין אפשרויות אחרות. זה כבר היה הקש ששבר את גב הגמל. פתחתי חשבון פייסבוק ועם חשבון בן יום אחד (!) קיבלתי אימות (ואני עוד סומך עליהם עם כסף?!). זהו, אני לקוח VIP ואני רשאי לשים את כספי על קרן הצבי.
אתם מבינים? אחרי הכל אני זכר – כל מה שהיה צריך זה להראות לי צעצוע יקר ולהגיד לי שלא אוכל להשתמש בו עד שאפתח חשבון פייסבוק. שיעור ראשון או שני בפרסום (וגם בחינוך). מה שנשאר לי לעשות עכשיו זה ליישב לאט לאט את הדיסוננס הקוגניטיבי (כי זה בלוג רציני, ומעת לעת ידובר בו גם על מחקרים ועל תאוריות מדעיות), על-ידי שינוי מה בעמדותי כלפי הפייסבוק וכלפי סוג התקשרות שהוא מאפשר :-)
אם נחזור, בהקשר הזה, לרגע אל מה שישי כהן העיר כאן ביחס לפוסט הקודם: "טכנולוגיה מגיעה, יש התלהבות, ואז מבינים למה היא טובה ולמה באמת להשתמש בה", אני נוטה להסכים, אבל גם להרחיב ולשים סייגים. לא כל מה שהטכנולוגיה מאפשרת ראוי לעשות. לנו המאפיינים-המעצבים יש תפקיד מאוד משמעותי בעניין הזה – אני רושם לעצמי לחשוב על פוסט מעניין בנוגע לאתיקה מקצועית. ובינתיים... אני בפייסבוק. תעשו לייק.
בפוסט הבא: צילום, זיכרון, שיכחה ומה שבינהם.
ביום ראשון בשבוע שעבר הייתי בכנס על מוסיקה, השראה ותכנון ממשקי משתמש שארגן ד"ר יעקב גרינשפן במסגרת ה-UXPA. בארוע קיבלנו תרגיל מעניין ואת התוצאות היינו צריכים לעלות לפייסבוק לדף הקבוצה. בלי להצטנע יותר מדי, חשבתי שהיתה לי תוצאה מעניינת; לכן, רציתי לשתף אותה ולקבל משוב מעמיתים בכנס. פייסבוק... צריך להעלות את זה לפייסבוק ולי אין חשבון; הרגשתי קצת מוגבל; מודה. עד לאותו ארוע, לא נתקלתי בבעיה כזאת. גיל גרף נחלצה לעזרתי והעלתה את היצירה. זה כבר הרגיש מוזר, אבל עוד לא נשברתי.
עברו כמה ימים ורציתי להתחבר לשרות עסקי מסויים שניתן ברשת. אני לא אספר איזה שרות, כי אני לא רוצה להדיח אנשים טובים ותמימים למסחר בביטקוין הפרוע. אופס... נו מילא (אין באמור המלצה ו/או וכו' וכו'). אז מה? אני יכול לקבל באתר שרות חלקי בלבד. מי יכול לקבל שרות מלא (מה שהם קוראים VIP)? רק מי שמאמת את החשבון שלו עם פרופיל פייסבוק; אין אפשרויות אחרות. זה כבר היה הקש ששבר את גב הגמל. פתחתי חשבון פייסבוק ועם חשבון בן יום אחד (!) קיבלתי אימות (ואני עוד סומך עליהם עם כסף?!). זהו, אני לקוח VIP ואני רשאי לשים את כספי על קרן הצבי.
אתם מבינים? אחרי הכל אני זכר – כל מה שהיה צריך זה להראות לי צעצוע יקר ולהגיד לי שלא אוכל להשתמש בו עד שאפתח חשבון פייסבוק. שיעור ראשון או שני בפרסום (וגם בחינוך). מה שנשאר לי לעשות עכשיו זה ליישב לאט לאט את הדיסוננס הקוגניטיבי (כי זה בלוג רציני, ומעת לעת ידובר בו גם על מחקרים ועל תאוריות מדעיות), על-ידי שינוי מה בעמדותי כלפי הפייסבוק וכלפי סוג התקשרות שהוא מאפשר :-)
אם נחזור, בהקשר הזה, לרגע אל מה שישי כהן העיר כאן ביחס לפוסט הקודם: "טכנולוגיה מגיעה, יש התלהבות, ואז מבינים למה היא טובה ולמה באמת להשתמש בה", אני נוטה להסכים, אבל גם להרחיב ולשים סייגים. לא כל מה שהטכנולוגיה מאפשרת ראוי לעשות. לנו המאפיינים-המעצבים יש תפקיד מאוד משמעותי בעניין הזה – אני רושם לעצמי לחשוב על פוסט מעניין בנוגע לאתיקה מקצועית. ובינתיים... אני בפייסבוק. תעשו לייק.
בפוסט הבא: צילום, זיכרון, שיכחה ומה שבינהם.